<h1>הרוקח הלכ' חסידות</h1>
<h2>דף כא:</h2>
שורש קדושת הייחוד ושמו ומרכבה וסודותיו. קדש עצמך במותר לך ובכל דבר וטוב לך. קדש עצמך ומחשבותיך וחשוב הייחוד במי אתה בוטח ולמי תעבוד מי רואה בך מי יודע מעשיך ולמי תשוב. שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, כי ה' אלקיך הוא אלהי האלקים ואדני האדונים האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד אתה הרא(ו)ת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה', ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה, כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין, אם תדרשנו ימצא לך, אין כמוך אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, "אנחנו "אחודיך "לבודיך "עבדיך "זבודיך "רבודיך, חייבין לדעת יחודך, להכיר כבודך. אתה לבדך, אנחנו עדיך, אין בלעדך, שמך הנכבד מעיד שמותיך, סהדיך יהוד היה הוה יהיה בהודך אמת אתה ראשון ואחרון לבדך אתה הוא עד שלא נברא העולם בוועודיך אתה הוא משנברא העולם במחמדיך, אתה הוא בעוה"ז בגדודיך, אתה הוא לעוה"ב עם ידידיך, מעולם ועד עולם אתה אל במהודיך, וכל העולמים הם בידך, מלא כל טובים דודיך, לך דומיה תהלה יעידו חסדיך, אין לדמותך למעבדיך, מה דמות לערוך נגדך, מי ראה לידע סודיך, מי בא עדיך, הכל תראה נגדך, אשתחוה לך אהובך למאמירך, יהוד אלהינו יהוד אח' איחדך. כל חכם לב יש לו לדעת בשביל מדעו לכל הפחות קצת ייחודו אמת "יחוד "השם "וסוד "הבורא אין כח לדרוש לידע מה הוא, כי לא ראהו כל חי לא מלאך לא שרף ולא נביא, כי הכל נברא והוא ברא כל הוא היוצר הוא הבורא הוא אחד ואין שני לו ומי ראהו, על כן אין לדמותו לכל דמיון ולכל מראה, כי כל דבר שיש לו מראה יש לו גבול וקץ. אבל הבורא אין לו קץ לא למעלה ולא למטה ולא לד' רוחות לא ראש ולא סוף לא לחכמתו ולא ליכלתו, אך כח מעשיו הגיד לעמו להודיע גבורותיו וכבוד הדר מלכותו, הלא בעת אחד וברגע אחד יקראו ויתפללו לפניו כל יצוריו כל אחד ואחד נגע לבבו וצרותיו, ועונה לכל אחד וא', ידוע תדע כי הלא קרוב לכל קוראיו וישמע, על כן החכם עיניו בראשו, בני שמע לדברי ואל תיגע לחשוב מה הוא כי לא תוכל לידע דבר מהבורא והוא לא נברא היה הוה יהיה מה דמות תערכו לו אל מי תדמיוני ואשוה כי כל דמות הנוצרים אין ביוצר וכל דמיון הברואים אין בבורא וכל צלם העשויה אין בעושה אם יתקבצו כל הנבראים חכמים נבונים וידועים לא יוכלו לכוין הכל בהויתו על כן ה' שמו אך נבין במדעינו יחד כי יהוד אלקינו יהוד אחד אלקי אברהם אלקי יצחק אלהי יעקב המיוחד לאהבהו נשתחוה לו לעובדו בפחד על כן נפשי אויתיך בלילה זכרתיך על יצועי באשמורות אהגה בך כשבא אברם הוא אברהם כשראה את הפלגה חשב איך היה תחלה טרם כל והוא היה בן מ"ח ועסק ג' שנים לבדו עד שאמר לו הקב"ה עסוק עם שם בן נח בן חכם ישמח אב שבשמים וחשב אברהם מיוצרו אשר יצרו ואיך יצר העולם עד שחשב ועשה ברייתא וקראה ספר יצירה וחקר וראה והבין וחקק וחצב וצירף ויצר וחשב ועלתה בידו לסוף נגלה עליו אדון כל והושיבו בחיקו ונשקו על ראשו וקראו אוהבי ושמו בני וכרת לו ולזרעו ברית עולם והאמין בה' ויחשבה לו צדקה וקרא עליו כבוד ה' בטרם אצרך בבטן ידעתיך ולמד ברייתא הנקראת ספר יצירה ואמר דע וחשוב יצור והעמד דבר על בוריו וחשב ויצר על מכונו כי הוא היוצר ובורא לבדו ואין זולתו. ומדתו עשר שאין להם סוף, עשר ספירות בלימה בלום לבך מלהרהר בלום פיך מלדבר ואם רץ לבך שוב למקום דע וחשוב שהאדון יחיד והיוצר אחד ואין לו שני ולפני א' מה אתה סופר פי' כשתחשוב בלבבך על בורא עולם היאך חכמתו למעלה למעלה עד אין קץ ועמוק עמוק למטה עד אין סוף, בס' יצירה עשר שאין להם סוף עומק ראשית עומק אחרית עומק טוב עומק רע עומק רום עומק תחת עומק מזרח עומק מערב עומק צפון עומק דרום ואדון יחיד אל מלך נאמן מושל בכולן על זה אמר החכם וראיתי את כל מעשה האלקים כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אל ישיאך לבך להרהר בעשר ספירות שמניתי רחוק מה שהיה עמוק עמוק מי ימצאנה לבך אל ימהר להוציא דבר אם רץ לבך שוב למקום כהרף עין והשתחוה לו כי הוא אחד ואין שני לו הכנע בשבירת לב לפניו ולפני אחד מה אתה סופר א' היא ראש לכל החשבונות והיא יחידה ולפניה אין מנין והופכת לפניה (א) מן האותיות שהא' פתוחה לימינך וכולן הפוכין לשמאלך ככה לא תדע כלפי אחד להעמיק ראשית לדרוש תחלות היה כל הימים ולהעמיק אחרית יהיה לעולם ולהעמיק טוב שמחשב להיטיב לטובים ולהרע לרעים איך מטיב ואיך מריע איך שוכן בטוב אורך שעורו וכמה גדולה והיאך הוא בעובי הרקיעים ובחושך וכמה תשבחותיו וכבוד על מעלותיו שמטיב ומריע ועת טוב ללדת ועת למות שגוזר על בריותיו וחכמותיו ועסקיו ורום ותחת וד' רוחות וכי אם עד תכלית שדי תמצא הן רעם גבורותיו שיוצא כתיקונו אין אתה יכול לעמוד מי יתבונן הזאת ידעת מני עד אין לך לדרוש אלא מני שים אדם עלי ארץ כדאיתא בבראשית רבה בגדול ממך אל תדרוש ברחוק ממך אל תחקור במופלא ממך אל תדע במכוסה ממך אל תדרוש במה שהורשית התבונן ואין לך חקרי נסתרות כי אם למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ אמר ר' לוי למה נברא העולם בב' מה ב' סתום מכל צדדין ופתוח מצד אחד כך אין לך רשות לדרוש מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, אמר ר' תנחומא כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלקים לבדך בראת את העולם בראשית ברא אלקים לא בעמל ולא ביגיעה אלא בדבר ה' שמים נעשו. ואמרינן בפ"א דברכות ברכי נפשי את ה' שאמר דוד כנגד הקב"ה והנשמה שדומין בה' דברים זהו ברכי נפשי שדומה להקב"ה הבן בחכמה כי הוא מלא כל ונעלם מעין כל ואינו נראה ואין לו סוף וחכם מאליו ואין דבר נעלם ממנו בקרבך הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ותראה שכינתו ברומו של עולם כדאמרינן בחגיגה בפ' אין דורשין (י"ג ע"א) ומלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם ובמנחות בפ' הקומץ (דף כ"ט) דבי רב דחטרי לגגי' דחית כלו' דחי ברומו של עולם ובפ' ערבי פסחים (דף קי"ח) יושב ברומו של עולם כמו נשמה על המוח.
בריש מדרש משלי ומושב יקרו בשמים ממעל ושכינת עוזו בגבהי מרומים הוא אלקינו ואין עוד אחר אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך אשכנה באחרית גם שם ידך תקחני. בבראשית רבה אמר ר' אוניא בר סוסיא פעמים שאין העולם ומלואו מחזיק אלהותו ופעמים שהוא מדבר בין שערות ראשו מועט מחזיק את המרובה גושו הנה צמצמן בין בדי ארון הוו יודעין כי אל חי בקרבכם בפ"א דמגילה (דף י') מקום ארון אינו מן המדה בריש תורת כהנים את השמים ואת הארץ אני מלא ראה חיבתן של ישראל שגרמו לכבוד המרובה בין שני הכרובים. בבראשית רבה וירא אלקים את כל אשר עשה העליונים והתחתונים בסקירא אחת העוה"ז והעוה"ב קרוב ה' לנשברי לב שויתי ה' לנגדי תמיד בחלום אדבר בו והוא באחד ומיוחד ברא העולם כלו ברצון חפצו נפשו אותה ויעש ולא שלא ברצונו בדבר ה' שמים נעשו הבורא אינו צריך למקום ומכון כי היה קדם כל היות ואין קירות והקורות חוצצין לפניו כי לא היה בורא דבר שהוא מזיק כנגדו יתברך היוצר ובורא הכל דק מכל דק נפלא ונעלם וחבוי וספון כל דבר בריאה אין שוה לבורא אין שייך בו שיעור וקצב ולא אורך ולא רוחב ולא דמות ולא צורת גולם ולא דיבוק ולא איברים ולא צל ולא אור ולא דמות ולא צורה ולא סיבוב וכפי רצונו משמיע קול לפני כבודו המברך המדמה עצמו כפי צורך השעה יהוד' שמו יוד הא וו הא בגמטרי' הוא יחיד וכן בא"ת ב"ש מצפ"ץ בגימט' הבורא הוא ההוה בכ"ל הבורא אין לו דמות וצורה ולא מקרה ולא גוף ושתף וסמך ודבק ואין צריך לכלום ולא למעון ולא למקו' ואין דבוק למקום וממלא כל השמים והארץ והים והאויר וכל העולמים ואין שייך בו לא עמידה ולא ישיבה ולא הליכה ולא סמיכה והוא חי בכחו ויכלתו כל הימים ואין לו נידנוד ולא יגיעה ולא פעולת כל הוא בורא כל בלא יגיעה ובלא עמל כל מיני הנבראים וכל עין לא תשורנו ולא שזפנו והוא הבורא כי היה טרם כל מכין וקדם לכל ראשון לכל חי וקים גדול וגבור ונורא מלך מהולל ומשובח ואין בו לא תוספת ולא מעוט ולא חסרון ולא יתרון אין קץ להוויתו החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא לתבונתו אין מספר לגדולתו אין חקר הבורא רואה את הכל עין רואה ואוזן שומע על כן איזה צנוע הצנוע בבית הכסא כדאמר בפ' הרואה (ברכות ס"ב ע"א) וכששוכב עם אשתו כדאמר בנדה (דף ט"ז) וכשהוא יחיד בבית כר"י בפ' כל כתבי הקדש (קי"ח ע"ב) וכקמחית ביומא (מ"ז ע"א) זהו והצנע לכת עם אלקיך במופלא ממך אל תחקור אין לך עסק בנסתרות זה כריש ברייתא דס' יצירה האב היוצר על מכונו הוא יוצר ובורא כל לבדו ואין זולתו ובברייתא אחרת אם רץ לבך שוב למקום שכך נאמר והחיות רצוא ושוב פי' כשתחשוב בלבך על בורא עולם מה הוא והיאך חנייתו בכ"מ ומעשיו בלום וסתום פיך מלדבר ולבך מלהרהר הסר המחשבה מלבך יאסרנו לבך למחשבה זאת חושה ומהר ואל תהרהר ושוב לייחוד מקומו של עולם לעבודתו וליראתו כחיות הקודש כשרוצין לזקוף קומתם מיד כופפין מאימתו מאימת שכינה ושבין ומשתחוין כך סבב לבך מלהרהר ועל דבר זה נכרתה ברית שלא לחשוב באלהותו שאין כל חכמים יכולין לידע הצור לחשוב "יוצר "הכל "והוא "הבורא האמן באלהותו כי הוא אחד "יחיד "הבורא "ומראה "הכבוד כפי רצונו וחפצו הצורה המופלא מנושאה מוזהרה מוצהרה מובדקה מחושקה ומראה כבוד ה' כאש אוכלת וקראו השכינה ופעמים רואה בלא צורה כי אם אורה בלי ראות לכל יצירה ושומע הדבור ורואה החזון מראה מופלאה ויאמר ראיתי את ה' את לרבות כבודו וכפי הנראה לעין כבודו גדלו גדול אדונינו ור"ב כ"ח בגימטריא רל"ו כי רל"ו אלפים רבבות פרסאות הוא והפרסא אלף אלפים באמה שלו והאמה ארוכה זרזות וטופח וזרת כמלא העולם ושמים בזרת תכן ומזרוע לזרוע ע"ז אלפים רבבות פרסאות תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו הפרסא ד' אלפים אמה והאמה ד' זרזות וכפי חפץ הבורא מראה בכבוד ומשה ראה יותר מן הזוהר הגדול משאר נביאים ובתוך מראה דמימות ביד הנביאים אדמה כפי נהוג קדושתו ומראה דמיונו כחפץ גזירותיו פעמים דמות אדם ופעמים דמות אחר כפי חפצו מראה מכבודו כצבאות חיילות דבוקים יחד ה' צבאות ופעמים גופין מוחלקים ה' אלהי צבאות ופעמים בני אלקים נקראים ופעמים עירין קדישין והדיבור בא כמפי הכבוד הגדול הזהר פן תכזב עליו השמר לך ושמור נפשך מאד פן תחטיא את בשרך לומר עליו חליקת אברים מה דמות תערכו לו כי לא ראיתם כל תמונה ומה שכתוב ויראו את אלקי ישראל הכבוד ראו וכבוד למעלה ההוד הגדולה לא חזוהו ואין עין יכולה לראותו שאם יהרהר קצת מיד מת וכל הנביאים מראה באספקלריא שאינה מאירה בדמות כמו זקן רואה הנמוך כגבוה והאחת כשתים זהו אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע כמו מראה, ומשה ראה יותר הבוהק אבל כלפי למעלה לא ניתן לו רשות לראות. ובמדרש ויקרא רבה כל הנביאים ראו מתוך ט' מראות ומשה רבינו מתוך אחת רבנן אמרין כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת ומשה רבינו ראה מתוך איספקלריא מצוחצחת ותמונת ה' הביט. בפ"א דברכות (י' ע"א) מה הקב"ה רואה ואינו נראה אף הנשמה רואה ואינה נראית ומנין שהקב"ה מניח תפילין פי' מראה מכבודו באובנתא דליבא וירא יעקב כי יש שבר במצרים ולבו ראה הרבה ויעבור ה' על פניו, מתוך כבודו ראה כשנתעטף כשליח ציבור, ור' ישמעאל ראה אכתריאל יה ה' צבאות בראיית הלב כמיכה וכישעיהו אבל משה ראה כבונת הלב באור צח. בספרי פה אל פה אדבר בו במראה ולא זה במראה הדבור כי לא יראני האדם וחי ר"ע אומר כמשמעו וחי אלו מלאכי השרת וחיות הקודש. ר"א אומר וחי אינו רואה אבל רואה בשעת מיתה לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה. ובספרי בתחילתו וחי בחייהן אינן רואין אבל רואין הן בשעת מיתתן ר"ע אומר וחי חיות הנושאות את הכסא אינן רואות את הכבוד אמר ר"ש בן יוחי אף מלאכי השרת שחייהן חיי עולם אינן רואין את הכבוד כי בשעת מיתה פוקח עיניו ונותן רשות לעין לראות הוד שכינתו היאך ממלא את כל העולם כולו ויושב ודן את החולה כדאיתא בשבת (דף י"ב) ובנדרים (דף מ') והיינו כל העובר עבירה בסתר כאלו דוחק רגלי השכינה בפ"א דקדושין (דף מ') ובחגיגה פרק אין דורשין (י"ג ע"ב) אפילו סנדלפון שקושר כתרים לקונו אינו יודע מקומו ברוך כבוד ה' ממקומו במקומו לא נאמר מכלל שאינן יודעין מקומו כל שלא חס על כבוד קונו המסתכל בקשת מראה הכבוד סביבו כמראה הקשת ומה שאמר דמות כבוד ה' ולא שיש לו פרצוף אלא שלא יתבהל הנביא כי לא ראיתם כל תמונה תמונה בגי' פרצו"ף אד"ם כמה דמיונות ראו בסיני פנים בפנים בפסקתא הבורא אין לו כנוי אלא ברצון נפשו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו כי אלהים קדושים הוא כי ה' אלהיך אש אכלה הוא. באלפא ביתא דר"ע קרוב ה' לנשברי לב שכל שבורי לב חביבין לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת שמרוחקין מן השכינה ל"ו אלפים רבבות פרסאות שרפים עומדים ממעל לו והנביאים רואין מתוך הדיבור המראה ודבר מה יראני ושמואל ירא מהגיד המראה אל עלי ה' במראה אליו אתודע כרובים בגי' מרא"ה כבו"ד. במדרש תדשא שנים כרובים כנגד ה' אלהים יהוד שמו משמעותו היה הוה ועתיד להיות ליראה את הש"ם הנכבד בגי' ליראה ד' אותיות ומהללים לשם תפארתך בגי' ארבע האותיות יהוה באת בש מצפץ מצפץ בגי' ברחמים יהוד זו מדת הרחמים ה' ה' אל רחום וחנון יוד ה"א ו"ו ה"א אלף דלת נון יוד בגי' זה הוא הרחמנות ד"א בגי' את"ה בעוה"ז ובעוה"ב אלהים בגי' זה דיין אלהינו בגי' הדן יחידי דעו כי ה' הוא האלהים אלהים במלוי אלף למד הי יוד מם כמו באת בש השם מצפץ אהיה אשר אהיה כמו אהיה בכל ע"ת ד"א בכל צרה ה' עמכם ודאי כמו אהיה באת בש אהיה באת בש ודאי שמן תורק שמך כמו ד' אותיות שמך וכל השמות יוצאין משם הנכבד ב"ה וב"ש ספר המרכבה וספר מעשה בראשית וס' יצירה וס' שמות וס' הכבוד אין לכתוב בס' הזה וסודות חמשים שערי בינה ואלפא ביתא יהיה לך לעבדיך סוד ה' ליראיו ואת ישרים סודו הזהירנו הבורא ליחדו פעמים ה' אלקינו ה' אחד בקבלת הלב האמנתו ולא בשמיעת האוזן בכיון נקבלהו באלוה זה אלקינו ולהאמין שהוא אחד ויחוד שמו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים וגו' הוא קדמון וחי לעולמים ואין לו שותף והוא אחד ואין לדמותו אל דמות וצורה ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ומה דמות תערכו לו ומשמותיו ומשבחיו ומעשיו נוכל לידע כי אין כמוהו ב"ה וב"ש.
קדש עצמך במותר לך ובכל דבר וטוב לך כמו בפ' אלו טריפות (דף מ"ד) איזהו חכם הרואה טריפה לעצמו ובמס' יו"ט (כ"א ע"ב) בר"ג שמחמיר לעצמו ומקיל לאחרים ואמרי' בכל דוכתי אדם חשוב שאני וכן יפת תואר לא דברה תורה אלא כנגד היצר כדאמרינן בפ"א דקדושין (דף כ"א) ונענש דוד באבשלום כדאמרי' בסנהדרין (דף כ"א) אמאי לא דרשת סמוכין קדש עצמך במותר לך וזהו ויותר מהמה בני הזהר. אל תשבע שבועת אמת בויקרא רבה ר' יונה אמר אפי' על האמת וכן אוכלי טהרות כמו במס' חגיגה (דף י"ח) בגדי עם הארץ מדרס לפרושין בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה. ובמס' נדה (ל"ח ע"א) חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן כי מיום רביעי ואילך פן יולידו בשבת וכן ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה וכן ייחוד דפנויה שגזרו סנהדרין ובפ' בתרא דקדושין (דף ע"א) ובע"ז (דף ל"ו) וכן הרחק מפתח ביתה וכן בע"ז (דף כ') ונשמרתם מכל דבר רע שלא יסתכל אפי' בפנויה וכן בפ"ב דשחיטת חולין (דף ל"ז) גבי יחזקאל שלא אכל כל ימיו בשר כוס כוס מעולם אע"פ שמסוכנת מותרת וכן לא הרהרתי ביום אפי' על אשתי שלא אבא לידי קרי בלילה. בתנחומא ותצא דינה בת לאה שנו רבותי' לא תצא אשה בכבול לרשות הרבים אמרו אפי' בחול אינה יוצאה לרשות הרבים מפני שהעם מסתכלין בה שלא ניתן תכשיטין לאשה אלא להתקשט בתוך ביתה שאין נותנין פירצה לפני הכשר ברית כרתי לעיני וגו' על אחת כמה וכמה כל עיקר לא היה מסתכל באשת איש לכך כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה אמר רבי לוי זוכה לכהנים לובשים בגדי כהונה גדולה ועשית משבצות זהב ואמר בפ' ד' דנדרים (דף כ') כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה כדי שלא יתן עיניו באחרת אעפ"כ ישמש פנים כנגד פנים שהאשה נהנית בין שדי ילין ואהבת לרעך כמוך בפרק בתרא דמגילה (דף כ"ח) לא הקפדתי בתוך ביתי וכן לא השתנתי במקום שהתפללתי והרבה פרישות תני סיעות בני אדם המהלכין בדרך ופגעו בהם לסטים ואמרו תנו לנו א' או נהרוג כלכם יהרגו כלם ייחדו להם אחד ימסרו אותו ואל יהרגו כלם עולא בר קושר תבעתיה מלכתא ערק ואזל ללוד גבי ר"י בן לוי אתון ואוקפן מדינתא אמרין אי לא יהביתון לי נחרב מדינתא סלק רבי יהושע בן לוי ויהב להון הוה אליהו זכור לטוב מתגלי עלוי לא אתגלי עלוי צם כמה יומין ואתגלי עליה אמר למסורות אנא מתגלי א"ל ולא משנה עשיתי א"ל ולא משנת חסידים הרי חסיד יש לו להניח אף דבר המותר ר' אבא בר' זבינה הוה מחייט גבי חד ארמאי ברומי אייתי ליה נבילה אמר ליה אכול ואי לא קטלינא לך אמר ליה אי בעית מקטל קטול ירושלמי דנדרים פ' קונם ר' יונתן הוה ציים כל ערובות ריש שתא ר' אבא ציים כל ערובת שבת ר' זעירא אמר תלת מאוון צומין אית דאמר תשע מאוון לא חש על מגילת תענית לא ידע ואשם ונשא עונו ר' יוסי הגלילי אומר הרי הכתוב ענש את מי שאינו יודע על אחת כמה וכמה מי שבא לידו עסק עבירה וידע ואם כך ענש מי שבא לידו ספק עבירה על אחת כמה וכמה ישלם שכר מי שבא לידו ספק מצוה ר' מנחם בר' יוסי אומר הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מביא מעילה וחומש ומביא אשם בשתי סלעים צא וחשוב כמה פרוטות בשני סלעים קרוב לאלפים א"כ ענש הכתוב את השוגג על אחת כמה וכמה שהוא משלם שכר לעושי המצוה ר"י אומר אם בא נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים צא ולמד מאדם הראשון שלא נצטוה אלא על מצות לא תעשה שעה אחת ועבר עליה ראה כמה מיתות נקנסו עליו לו ולדורותיו ולדורי דורותיו עד סוף כל הדורות אם מדת הפורענות מועטת כך מדה טובה השב מן הפגולים ומן הנותרות והמתענה ביום הכפורים על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורי דורותיו עד סוף כל הדורות ר"ע אומר הרי הוא אומר על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת אם מתקיים עדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה אלא להביא את השלישי להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו אם כך ענש הכתוב את הנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה עאכ"ו שישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה רבי אומר הרי הוא או' ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים וגו' ואם הכתוב ענש למי שבא לו ספק נפש אמור מעתה המגבה את הצדקות והמפרנס את העניים והגומל חסדים עאכ"ו שתנתן לו נפשו ר' אלעזר בן עזריה אומר הרי הוא אומר כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה למען יברכך קבע הכתוב ברכה למי שבא לידו מצוה בלא יודע אמור מעתה סלע היתה צרורה לו בכנפיו ונפלה לו ומצאה עני הלך ונתפרנס בה הרי הכתוב קבע לו ברכה ר"ש אומר מי גם בכם ויסגור דלתים ולא תאירו מזבחי חנם שני דברים משמשין את הגוף ואין נמנעין לעשותן ואין נוטלין עליהן שכר ומה דברים שאין נוטלין שכר לא עשיתם עמי חנם. עאכ"ו דברים שנוטלין עליהם שכר. ביומא (ל"ט ע"א) והתקדשתם והייתם קדושים אם מקדש עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה.
<h2>דף ל.</h2>
שורש התורה להעמיק לדעת ולהשכיל. בתחלה ילמד להכיר את האותיות ואחר כך לחברם יחד היא נקראת תיבות ואח"כ הפסוק ואח"כ הפרשה ואח"כ המשנה ואח"כ התלמוד וקובץ על יד ירבה חנוך לנער על פי דרכו כדאמר' בכתובות ובקידושין (דף ל') טוב מלא כף נחת הלכ' אחת כדא' בויקרא רבה ואמרינן בספרא תזל כטל אמרתי כנוס דברי תורה כללין ופרטין ומוציאן כטיפין הללו של טל לא כטיפין גדולו' של מטר אלא כטיפין הללו של טל קטנו' ויש לו לדבר ליתן הפסק שיחזור בהן היטב כדאמרי' בריש תורת כהנים מה היו הפסקות משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין והלא דברי' ק"ו ומה אם מי ששמע מפי הקב"ה ומדבר ברוח הקדש צריך להבין בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין על אחת כמה וכמ' להדיוט הלמד מן ההדיוט ואמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ט') אינו דומה למי ששונה פרקו מאה פעמי' למאה ואחת ואמרינן בערובין בפ' כיצד מערבין (דף נ"ד) ר' פרידא הו(א)[ה] ליה חד תלמידא דהוה תני ליה ארבעה מאה זמנין ואמר בפ"ק דע"ז (דף י"ט) אמר רבא לעולם ילמד אדם ד"ת במקום שלבו חפץ שנא' כי אם בתורת ה' חפצו א"ר אין אד' לומ' תור' אלא מה שלבו חפץ כל העוס' בתור' הקב"ה עושה לו חפצו אמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ואח"כ יהגה ליגרס אינש אע"ג דלא ידע מאי קאמר ליגמ' איניש והדר ליסבר ובברכות בפ' הרואה (דף ס"ג) הסכת ושמע ישראל הס ואח"כ כתת אם נבלת בהתנשא בה תנשא ותנן בפאה ומייתי לה במס' שבת בפ' מפנין (דף קכ"ז) ות"ת כנגד כלם ובפ"א דקדושין (דף מ') נענו כלם ואמרו ת"ת גדול שהתלמו' מביא לידי מעשה ואמרי' בשלהי מס' מנחות (דף ק"י) ומייתי לה בפ"ק דברכות (דף ה') אחד המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. בספרי ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם מגיד שהמעשה תלוי בתלמוד ואין התלמוד תלוי במעשה השומע מפי קטן שבישראל כשומע מפי גדול והשומע מפי חכם כשומע מפי סנהדרין (כשומע) [והשומע] מפי משה כשומע מפי הקב"ה. בתד"א רבא אדם שואל ומשיב בישיבתו בבה"מ כדי שלא יבא לידי תנומה ישאל אדם את הפסוק אעפ"י שהכל משחקי' עליו יכניס עצמו בגופו של הלכה אעפ"י שאינו בקי כלו' בהלכה. אם נבלת בהתנשא בה תנשא אם זמות יד לפה הרוצה שיעמוד בתורה נותנים לו עמל ד"ת נפש עמל עמלה לו המלמד ד"ת ברבים לישראל לש"ש ואינו נושא פנים לעני ולעשיר אלא שמקראן כאחת ומשנה שמשננן כאחת ומתוך כך הקב"ה מרח' עליו ונותן בו חכמה ובינה דעה והשכל במס' מנחות (דף ל' וד' צ"ט) ישנה אדם לקיי' לא ימוש ס' התורה הזה מפיך. באבות דר' נתן ר"י בן פנחס כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות לא טעם טעמה של תורה וכל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעמה של יראת חטא. בספרי ולעבדו בכל לבבכם זו תלמוד וכן הוא או' לעבדה ולשמר' לעבדה זו תלמוד ולשמרה אלו מצות כל המצוה אשר אנכי מצוך למוד הלכות ואגדות כי לא על הלחם לבדו יחיה האד' זה מדרש כי על כל מוצא פי ה' אלו הלכות ואגדות ר"א בר צדוק אומר עשה דברים לשם פועלם דבר בהם בשמן. שמור ושמעת אם שמרת מעט סופך לשמור הרבה לשמור לעתיד לבא בערובין בפר' כיצד מעברין (דף נ"ד) אמר ר"א אם משים עצמו כענק לצואר שנראה ואינו נראה תלמודו מתקיים בידו א"נ כערוגה שהכל דשין אותה וכבשמים שהכל מתבשמי' בו א"נ משים לחיו כאבן זו שאינה נמחית וכמדבר הזה שהכל דשין בו וכתאנה כל זמן שממשמש בה מוצא בה תאנים וכדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא חלב כך דברי תורה כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה טעם ר' עקיבא או' מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו שנאמר ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ומניין שצריך להראות לו פנים שנ' ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אמר רב חסדא אין תורה נקנית אלא בסימנין. מן התורה שימה בפיהם סימנה בפניהם. מן הנביאים הציבי לך ציונים ציונין לתורה. מן הכתובים אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא עשה מודיעים לתורה לא בשמים היא לא תמצא תורה במי שמגביה עצמו או במי שמרחיב דעתו עליה כים ולא בסחרנים ולא בתגרים בפרקי אבות הוי שותה בצמא את דבריהם הפוך בה והפך בה סמא דכולא בה ומינה לא תזוע. בפ' א' דחגיגה (דף ג') בעלי אסופות אלו ת"ח שיושבין אסופות אסופות ועוסקי' בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין עשה אזנך כאפרכסת לשמוע דבריהן [כולם] נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן ופרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ב"ה, בקדושין בסופו (דף פ"ב) מניח אני כל אומניות שבעולם ועוסק בתורה שעומדין לאדם בבחרותו ובזקנותו בעוה"ז ובעוה"ב ובפ"א (דף ל') ישלש שנותיו ליומי שליש במקר' שליש במשנ' שליש בתלמו', בפ"א דחגיגה (דף ה') ואותי יום יום ידרושון כל העוסק בתו' אפי' יום א' בשנה מעל' עליו הכתוב כאלו עסק בה כל השנה כולה. בפ"א דקדושין (דף ל') אמר ר"י בן לוי כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר חורב והודע' לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה אמר ר"י אמר שמואל כגון ר' זבולון בן דן שלמדו אבי אביו מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות, כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו למדה לבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות רבה בר הונא לא טעים אומצא עד דמקרי ליה לינוקא מוספא, והיה מוסיף לו יותר.
ת"ר ושננתם שיהו ד"ת מחודדים בפיך שאם ישאלך אדם דבר הלכה אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד ויש לו ללמוד על מנת לעשותה כדאמרינן ביבמות פ' בית שמאי (דף ק"ט) ר' יוסי או' האומ' אין לו תורה אפי' תורה אין לו מאי טעמא אמר רב פפא אמר קרא ולמדת' ועשיתם כל שישנו בעשיי' ישנו בלמידה וכל שאינו בעשייה אינו בלמידה וכשלומד יש לישב באימה כדאמר בפ"ק דברכות (ד' כ"ב) והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב מה להלן באימה וביראה ברתת ובזיע אף כאן. בפ' במה מדליקין (ד' ל') ושבח אני את השמחה אין שכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה אמר ר"י אמר רב וכן הלכה ומקשה, ומשני התלמיד ישב באימ' וכן הרב כשמגיד ההלכה אבל קודם שיפתח יאמר הרב מילי דבדיחותא והדר יתיב באימתא. ואמרי' בפסיקת' אנכי ה' אלהיך אמר ר' חנינא בר פפא נראה להם הקב"ה בפנים זעומות למקר' כשאדם לומד את בנו תורה צריך ללמדו באימ' למקרא, פנים בינונים למשנה, פנים מסבירות לתלמוד פנים שוחקות אע"פ שאתם רואים הדמיונות אנכי ה' אלקיך א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו שנ' אלה תולדות אהרן ומשה ומזכיר בני אהרן וכל העוס' בתורה כאלו משים שלום בפמליא של מעלה ושל מטה ולכל העול' שנ' או יחזיק במעוזי יעש' שלום לי ומקרב הגאולה לאמר לציון עמי אתה בשלהי פרק לולב הגזול (ד' מ"ט) אר"א פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה זו תורה לשמה בפ' קמא דתענית (ד' ז') העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים ואין ד"ת מתקיימין ביחידי ואין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה אמר ר' הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכלם, ואמרינן בשלהי פ' לולב וערבה (ד' מ"ט) ובפ' בתר' דמועד קטן חמוקי ירכיך מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר ואין לו ליהנות מכבוד התורה, ק"ו מכלי שרת, אעפ"י שפטור מליתן מס, כדאמרי' בפ' קונם יין ובפ' א' דבבא בתרא (ד' ח'), ויהא משאו ומתנו באמונה, כדאמרינן ביומא (דף פ"ו) ואמרי' בשלהי פרק א' דמגילה גדול תלמוד תורה מבנין ב"ה ובשאלתות דרב אחאי משמע דמעש' דידיה גדול מתלמו' אחרי' מדרבי יוחנן מנח תפילין והדר אמר לו. ותנא לא המדרש הוא עיקר אלא המעשה ולאגמורי לאחרי' עדיף בשלהי פ"א דבבא קמא ואמרי' בפ' חלק (דף ק"ג) אמר רב ששת כל הלומד תורה בעוה"ז זוכה ללומדה לעוה"ב שנ' ומרוה גם הוא יורה.
<h2>דף לא.</h2>
שורש המדות בקש שלום ודובר אמת והצנע לכת. שרש מדות החמודות הבאת שלו'. בכל המצות לא נא' בקש כי אם גבי שלום בקש שלום בעירך ורודפה חוץ לעירך וליועצי שלום שמחה כי הבאת השלום אוכל מפירותיו בעוה"ז והקרן קיימת לעולם הבא בקש שלום לא תעמוד בדבר רע ושחר בטובות עמיתך לא כמו בפיו שלום ידבר ובקרבו ישים ארבו אלא דברו אמת איש את רעהו ודובר אמת בלבבו אסור לגנוב דעת הבריות דע אם לא היה אדם משקר לא היה מת בלא עתו וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף תורת אמת היתה בפיהו ועול' לא נמצא בשפתיו אמת קנה ואל תמכור אמת למוד פיך ראש דברך אמת בראשית ברא אלהים אמת, פיך למוד אמת בסוף הכל אמת אשר ברא אלהים לעשות בסוף השטר שריר וקים וברא את האדם ישר מלדבר כזב ויברא אלקי' את האד' ונאמן רוח יכסה דבר וצדיק באמונתו יחיה האמן באלהותו ועבדהו ותיר' מפניו כי עומד עליך ולפניך ורואה את מעשיך ותתנהג בשפלות בכל עניניך והתחנן לכפר עונותיך ותצדק דינך ותשבחנו ותשתחוה לו ואל תהגה כי אם בתורתו אל תביט כי אם אל דרכיו הדבק בו שמח באהבתו לך בשליחותו ותחשוב ביראתו הנה שכרו אתו על פניך אימתו ועוצם יראתו תזכה מחויבי' ותזכה את הרבים תן לו תפלה קומי רוני בלילה אהוב תוכחת עזוב השמחה תניס אנחה תמצא מנוח' והצנע לכת עם אלקיך. אין קורין צנוע אלא הצנוע בבית הכסא כדאמרי' פ"ב דברכות (ס"ב ע"א) יש לו להתבייש כשהוא יחידי מפני בוראו ואין לילך בקומה זקופה ובגלוי הראש כדמשמע בפ"א דקדושי' (ד' ל"א), ואף בתשמיש כדמשמע (בפ"א) דנדה (ד' ב') (ט"ז ע"ב), ובנדרים בפ' אלו מותרין (ד' כ') ואדם וחוה היו לבדם ובניהם ועשה להם כתנות עור והלבישם ואפרוש כנפי עליך ופרשת כנפיך על אמתך וכל דבר שאסור למראית העין אף בחדרי חדרים אסור כשאדם צנוע בסתר ילמדו ממעשיו כאימא בת שלום אשתו של ר"א. גדול המעשר פירותיו בצנעה וכן מתן בסתר יכפה אף ואת צנועים חכמה וטהר עצמך מכל חטא ותקן עצמך ומעשיך ודרכיך והצנע לכת עם אלהיך הנהג בצניעות בכיסך ובכוסך ובכעסך בשחקך, צ"נ"ו"ע 'צדיק 'נאמן 'ונעים 'ערב, 'צדיק 'נעים 'ונוח 'ערב וטוב לשמים ולבריות והשתיקה והצנוע טוב לכל ומקובלים מעשיו כי הוא מקרב קרוביו ומאהב הכל לבוראו ושותק מלהרבות דברים ושומע חרפתו ושותק בענותנותו נוצר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו מי שעובד לבורא ומתלוצצים בו ושותק. ראות רבות ולא תשמור והוא מייחל ומקוה לשם דום לה' והתחולל לו טוב ויחיל ודומם לתשועת ה' נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך ודבר בעתו מה טוב חכם ישכיל פיהו. צנוע 'צדק 'נאמנות 'ונעימות 'ענוה שתיקה יפה לחכמה כי אין יתרון בדברים ברוב דברים לא יחדל פשע ככלב המנבח וכשור גועה וכאיל המנגח כן בעל הלשון על כן טובה היא השתיקה ביראת אלהים שפת אמת ואל תשבח עצמך יהללך זר ולא פיך ואל תדבר דברים בטלים תחשוב איך תוכל לעבוד למלך הכבוד מחשבה טובה מצרפה למעשה ליראי ה' ולחושבי שמו.
<h2>דף מ.</h2>
שורש קדושת הייחוד ושמו ומרכבה וסודותיו. קדש עצמך במותר לך ובכל דבר וטוב לך. קדש עצמך ומחשבותיך וחשוב הייחוד במי אתה בוטח ולמי תעבוד מי רואה בך מי יודע מעשיך ולמי תשוב. שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, כי ה' אלקיך הוא אלהי האלקים ואדני האדונים האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד אתה הרא(ו)ת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה', ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה, כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין, אם תדרשנו ימצא לך, אין כמוך אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, "אנחנו "אחודיך "לבודיך "עבדיך "זבודיך "רבודיך, חייבין לדעת יחודך, להכיר כבודך. אתה לבדך, אנחנו עדיך, אין בלעדך, שמך הנכבד מעיד שמותיך, סהדיך יהוד היה הוה יהיה בהודך אמת אתה ראשון ואחרון לבדך אתה הוא עד שלא נברא העולם בוועודיך אתה הוא משנברא העולם במחמדיך, אתה הוא בעוה"ז בגדודיך, אתה הוא לעוה"ב עם ידידיך, מעולם ועד עולם אתה אל במהודיך, וכל העולמים הם בידך, מלא כל טובים דודיך, לך דומיה תהלה יעידו חסדיך, אין לדמותך למעבדיך, מה דמות לערוך נגדך, מי ראה לידע סודיך, מי בא עדיך, הכל תראה נגדך, אשתחוה לך אהובך למאמירך, יהוד אלהינו יהוד אח' איחדך. כל חכם לב יש לו לדעת בשביל מדעו לכל הפחות קצת ייחודו אמת "יחוד "השם "וסוד "הבורא אין כח לדרוש לידע מה הוא, כי לא ראהו כל חי לא מלאך לא שרף ולא נביא, כי הכל נברא והוא ברא כל הוא היוצר הוא הבורא הוא אחד ואין שני לו ומי ראהו, על כן אין לדמותו לכל דמיון ולכל מראה, כי כל דבר שיש לו מראה יש לו גבול וקץ. אבל הבורא אין לו קץ לא למעלה ולא למטה ולא לד' רוחות לא ראש ולא סוף לא לחכמתו ולא ליכלתו, אך כח מעשיו הגיד לעמו להודיע גבורותיו וכבוד הדר מלכותו, הלא בעת אחד וברגע אחד יקראו ויתפללו לפניו כל יצוריו כל אחד ואחד נגע לבבו וצרותיו, ועונה לכל אחד וא', ידוע תדע כי הלא קרוב לכל קוראיו וישמע, על כן החכם עיניו בראשו, בני שמע לדברי ואל תיגע לחשוב מה הוא כי לא תוכל לידע דבר מהבורא והוא לא נברא היה הוה יהיה מה דמות תערכו לו אל מי תדמיוני ואשוה כי כל דמות הנוצרים אין ביוצר וכל דמיון הברואים אין בבורא וכל צלם העשויה אין בעושה אם יתקבצו כל הנבראים חכמים נבונים וידועים לא יוכלו לכוין הכל בהויתו על כן ה' שמו אך נבין במדעינו יחד כי יהוד אלקינו יהוד אחד אלקי אברהם אלקי יצחק אלהי יעקב המיוחד לאהבהו נשתחוה לו לעובדו בפחד על כן נפשי אויתיך בלילה זכרתיך על יצועי באשמורות אהגה בך כשבא אברם הוא אברהם כשראה את הפלגה חשב איך היה תחלה טרם כל והוא היה בן מ"ח ועסק ג' שנים לבדו עד שאמר לו הקב"ה עסוק עם שם בן נח בן חכם ישמח אב שבשמים וחשב אברהם מיוצרו אשר יצרו ואיך יצר העולם עד שחשב ועשה ברייתא וקראה ספר יצירה וחקר וראה והבין וחקק וחצב וצירף ויצר וחשב ועלתה בידו לסוף נגלה עליו אדון כל והושיבו בחיקו ונשקו על ראשו וקראו אוהבי ושמו בני וכרת לו ולזרעו ברית עולם והאמין בה' ויחשבה לו צדקה וקרא עליו כבוד ה' בטרם אצרך בבטן ידעתיך ולמד ברייתא הנקראת ספר יצירה ואמר דע וחשוב יצור והעמד דבר על בוריו וחשב ויצר על מכונו כי הוא היוצר ובורא לבדו ואין זולתו. ומדתו עשר שאין להם סוף, עשר ספירות בלימה בלום לבך מלהרהר בלום פיך מלדבר ואם רץ לבך שוב למקום דע וחשוב שהאדון יחיד והיוצר אחד ואין לו שני ולפני א' מה אתה סופר פי' כשתחשוב בלבבך על בורא עולם היאך חכמתו למעלה למעלה עד אין קץ ועמוק עמוק למטה עד אין סוף, בס' יצירה עשר שאין להם סוף עומק ראשית עומק אחרית עומק טוב עומק רע עומק רום עומק תחת עומק מזרח עומק מערב עומק צפון עומק דרום ואדון יחיד אל מלך נאמן מושל בכולן על זה אמר החכם וראיתי את כל מעשה האלקים כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אל ישיאך לבך להרהר בעשר ספירות שמניתי רחוק מה שהיה עמוק עמוק מי ימצאנה לבך אל ימהר להוציא דבר אם רץ לבך שוב למקום כהרף עין והשתחוה לו כי הוא אחד ואין שני לו הכנע בשבירת לב לפניו ולפני אחד מה אתה סופר א' היא ראש לכל החשבונות והיא יחידה ולפניה אין מנין והופכת לפניה (א) מן האותיות שהא' פתוחה לימינך וכולן הפוכין לשמאלך ככה לא תדע כלפי אחד להעמיק ראשית לדרוש תחלות היה כל הימים ולהעמיק אחרית יהיה לעולם ולהעמיק טוב שמחשב להיטיב לטובים ולהרע לרעים איך מטיב ואיך מריע איך שוכן בטוב אורך שעורו וכמה גדולה והיאך הוא בעובי הרקיעים ובחושך וכמה תשבחותיו וכבוד על מעלותיו שמטיב ומריע ועת טוב ללדת ועת למות שגוזר על בריותיו וחכמותיו ועסקיו ורום ותחת וד' רוחות וכי אם עד תכלית שדי תמצא הן רעם גבורותיו שיוצא כתיקונו אין אתה יכול לעמוד מי יתבונן הזאת ידעת מני עד אין לך לדרוש אלא מני שים אדם עלי ארץ כדאיתא בבראשית רבה בגדול ממך אל תדרוש ברחוק ממך אל תחקור במופלא ממך אל תדע במכוסה ממך אל תדרוש במה שהורשית התבונן ואין לך חקרי נסתרות כי אם למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ אמר ר' לוי למה נברא העולם בב' מה ב' סתום מכל צדדין ופתוח מצד אחד כך אין לך רשות לדרוש מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, אמר ר' תנחומא כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלקים לבדך בראת את העולם בראשית ברא אלקים לא בעמל ולא ביגיעה אלא בדבר ה' שמים נעשו. ואמרינן בפ"א דברכות ברכי נפשי את ה' שאמר דוד כנגד הקב"ה והנשמה שדומין בה' דברים זהו ברכי נפשי שדומה להקב"ה הבן בחכמה כי הוא מלא כל ונעלם מעין כל ואינו נראה ואין לו סוף וחכם מאליו ואין דבר נעלם ממנו בקרבך הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ותראה שכינתו ברומו של עולם כדאמרינן בחגיגה בפ' אין דורשין (י"ג ע"א) ומלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם ובמנחות בפ' הקומץ (דף כ"ט) דבי רב דחטרי לגגי' דחית כלו' דחי ברומו של עולם ובפ' ערבי פסחים (דף קי"ח) יושב ברומו של עולם כמו נשמה על המוח.
בריש מדרש משלי ומושב יקרו בשמים ממעל ושכינת עוזו בגבהי מרומים הוא אלקינו ואין עוד אחר אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך אשכנה באחרית גם שם ידך תקחני. בבראשית רבה אמר ר' אוניא בר סוסיא פעמים שאין העולם ומלואו מחזיק אלהותו ופעמים שהוא מדבר בין שערות ראשו מועט מחזיק את המרובה גושו הנה צמצמן בין בדי ארון הוו יודעין כי אל חי בקרבכם בפ"א דמגילה (דף י') מקום ארון אינו מן המדה בריש תורת כהנים את השמים ואת הארץ אני מלא ראה חיבתן של ישראל שגרמו לכבוד המרובה בין שני הכרובים. בבראשית רבה וירא אלקים את כל אשר עשה העליונים והתחתונים בסקירא אחת העוה"ז והעוה"ב קרוב ה' לנשברי לב שויתי ה' לנגדי תמיד בחלום אדבר בו והוא באחד ומיוחד ברא העולם כלו ברצון חפצו נפשו אותה ויעש ולא שלא ברצונו בדבר ה' שמים נעשו הבורא אינו צריך למקום ומכון כי היה קדם כל היות ואין קירות והקורות חוצצין לפניו כי לא היה בורא דבר שהוא מזיק כנגדו יתברך היוצר ובורא הכל דק מכל דק נפלא ונעלם וחבוי וספון כל דבר בריאה אין שוה לבורא אין שייך בו שיעור וקצב ולא אורך ולא רוחב ולא דמות ולא צורת גולם ולא דיבוק ולא איברים ולא צל ולא אור ולא דמות ולא צורה ולא סיבוב וכפי רצונו משמיע קול לפני כבודו המברך המדמה עצמו כפי צורך השעה יהוד' שמו יוד הא וו הא בגמטרי' הוא יחיד וכן בא"ת ב"ש מצפ"ץ בגימט' הבורא הוא ההוה בכ"ל הבורא אין לו דמות וצורה ולא מקרה ולא גוף ושתף וסמך ודבק ואין צריך לכלום ולא למעון ולא למקו' ואין דבוק למקום וממלא כל השמים והארץ והים והאויר וכל העולמים ואין שייך בו לא עמידה ולא ישיבה ולא הליכה ולא סמיכה והוא חי בכחו ויכלתו כל הימים ואין לו נידנוד ולא יגיעה ולא פעולת כל הוא בורא כל בלא יגיעה ובלא עמל כל מיני הנבראים וכל עין לא תשורנו ולא שזפנו והוא הבורא כי היה טרם כל מכין וקדם לכל ראשון לכל חי וקים גדול וגבור ונורא מלך מהולל ומשובח ואין בו לא תוספת ולא מעוט ולא חסרון ולא יתרון אין קץ להוויתו החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא לתבונתו אין מספר לגדולתו אין חקר הבורא רואה את הכל עין רואה ואוזן שומע על כן איזה צנוע הצנוע בבית הכסא כדאמר בפ' הרואה (ברכות ס"ב ע"א) וכששוכב עם אשתו כדאמר בנדה (דף ט"ז) וכשהוא יחיד בבית כר"י בפ' כל כתבי הקדש (קי"ח ע"ב) וכקמחית ביומא (מ"ז ע"א) זהו והצנע לכת עם אלקיך במופלא ממך אל תחקור אין לך עסק בנסתרות זה כריש ברייתא דס' יצירה האב היוצר על מכונו הוא יוצר ובורא כל לבדו ואין זולתו ובברייתא אחרת אם רץ לבך שוב למקום שכך נאמר והחיות רצוא ושוב פי' כשתחשוב בלבך על בורא עולם מה הוא והיאך חנייתו בכ"מ ומעשיו בלום וסתום פיך מלדבר ולבך מלהרהר הסר המחשבה מלבך יאסרנו לבך למחשבה זאת חושה ומהר ואל תהרהר ושוב לייחוד מקומו של עולם לעבודתו וליראתו כחיות הקודש כשרוצין לזקוף קומתם מיד כופפין מאימתו מאימת שכינה ושבין ומשתחוין כך סבב לבך מלהרהר ועל דבר זה נכרתה ברית שלא לחשוב באלהותו שאין כל חכמים יכולין לידע הצור לחשוב "יוצר "הכל "והוא "הבורא האמן באלהותו כי הוא אחד "יחיד "הבורא "ומראה "הכבוד כפי רצונו וחפצו הצורה המופלא מנושאה מוזהרה מוצהרה מובדקה מחושקה ומראה כבוד ה' כאש אוכלת וקראו השכינה ופעמים רואה בלא צורה כי אם אורה בלי ראות לכל יצירה ושומע הדבור ורואה החזון מראה מופלאה ויאמר ראיתי את ה' את לרבות כבודו וכפי הנראה לעין כבודו גדלו גדול אדונינו ור"ב כ"ח בגימטריא רל"ו כי רל"ו אלפים רבבות פרסאות הוא והפרסא אלף אלפים באמה שלו והאמה ארוכה זרזות וטופח וזרת כמלא העולם ושמים בזרת תכן ומזרוע לזרוע ע"ז אלפים רבבות פרסאות תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו הפרסא ד' אלפים אמה והאמה ד' זרזות וכפי חפץ הבורא מראה בכבוד ומשה ראה יותר מן הזוהר הגדול משאר נביאים ובתוך מראה דמימות ביד הנביאים אדמה כפי נהוג קדושתו ומראה דמיונו כחפץ גזירותיו פעמים דמות אדם ופעמים דמות אחר כפי חפצו מראה מכבודו כצבאות חיילות דבוקים יחד ה' צבאות ופעמים גופין מוחלקים ה' אלהי צבאות ופעמים בני אלקים נקראים ופעמים עירין קדישין והדיבור בא כמפי הכבוד הגדול הזהר פן תכזב עליו השמר לך ושמור נפשך מאד פן תחטיא את בשרך לומר עליו חליקת אברים מה דמות תערכו לו כי לא ראיתם כל תמונה ומה שכתוב ויראו את אלקי ישראל הכבוד ראו וכבוד למעלה ההוד הגדולה לא חזוהו ואין עין יכולה לראותו שאם יהרהר קצת מיד מת וכל הנביאים מראה באספקלריא שאינה מאירה בדמות כמו זקן רואה הנמוך כגבוה והאחת כשתים זהו אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע כמו מראה, ומשה ראה יותר הבוהק אבל כלפי למעלה לא ניתן לו רשות לראות. ובמדרש ויקרא רבה כל הנביאים ראו מתוך ט' מראות ומשה רבינו מתוך אחת רבנן אמרין כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת ומשה רבינו ראה מתוך איספקלריא מצוחצחת ותמונת ה' הביט. בפ"א דברכות (י' ע"א) מה הקב"ה רואה ואינו נראה אף הנשמה רואה ואינה נראית ומנין שהקב"ה מניח תפילין פי' מראה מכבודו באובנתא דליבא וירא יעקב כי יש שבר במצרים ולבו ראה הרבה ויעבור ה' על פניו, מתוך כבודו ראה כשנתעטף כשליח ציבור, ור' ישמעאל ראה אכתריאל יה ה' צבאות בראיית הלב כמיכה וכישעיהו אבל משה ראה כבונת הלב באור צח. בספרי פה אל פה אדבר בו במראה ולא זה במראה הדבור כי לא יראני האדם וחי ר"ע אומר כמשמעו וחי אלו מלאכי השרת וחיות הקודש. ר"א אומר וחי אינו רואה אבל רואה בשעת מיתה לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה. ובספרי בתחילתו וחי בחייהן אינן רואין אבל רואין הן בשעת מיתתן ר"ע אומר וחי חיות הנושאות את הכסא אינן רואות את הכבוד אמר ר"ש בן יוחי אף מלאכי השרת שחייהן חיי עולם אינן רואין את הכבוד כי בשעת מיתה פוקח עיניו ונותן רשות לעין לראות הוד שכינתו היאך ממלא את כל העולם כולו ויושב ודן את החולה כדאיתא בשבת (דף י"ב) ובנדרים (דף מ') והיינו כל העובר עבירה בסתר כאלו דוחק רגלי השכינה בפ"א דקדושין (דף מ') ובחגיגה פרק אין דורשין (י"ג ע"ב) אפילו סנדלפון שקושר כתרים לקונו אינו יודע מקומו ברוך כבוד ה' ממקומו במקומו לא נאמר מכלל שאינן יודעין מקומו כל שלא חס על כבוד קונו המסתכל בקשת מראה הכבוד סביבו כמראה הקשת ומה שאמר דמות כבוד ה' ולא שיש לו פרצוף אלא שלא יתבהל הנביא כי לא ראיתם כל תמונה תמונה בגי' פרצו"ף אד"ם כמה דמיונות ראו בסיני פנים בפנים בפסקתא הבורא אין לו כנוי אלא ברצון נפשו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו כי אלהים קדושים הוא כי ה' אלהיך אש אכלה הוא. באלפא ביתא דר"ע קרוב ה' לנשברי לב שכל שבורי לב חביבין לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת שמרוחקין מן השכינה ל"ו אלפים רבבות פרסאות שרפים עומדים ממעל לו והנביאים רואין מתוך הדיבור המראה ודבר מה יראני ושמואל ירא מהגיד המראה אל עלי ה' במראה אליו אתודע כרובים בגי' מרא"ה כבו"ד. במדרש תדשא שנים כרובים כנגד ה' אלהים יהוד שמו משמעותו היה הוה ועתיד להיות ליראה את הש"ם הנכבד בגי' ליראה ד' אותיות ומהללים לשם תפארתך בגי' ארבע האותיות יהוה באת בש מצפץ מצפץ בגי' ברחמים יהוד זו מדת הרחמים ה' ה' אל רחום וחנון יוד ה"א ו"ו ה"א אלף דלת נון יוד בגי' זה הוא הרחמנות ד"א בגי' את"ה בעוה"ז ובעוה"ב אלהים בגי' זה דיין אלהינו בגי' הדן יחידי דעו כי ה' הוא האלהים אלהים במלוי אלף למד הי יוד מם כמו באת בש השם מצפץ אהיה אשר אהיה כמו אהיה בכל ע"ת ד"א בכל צרה ה' עמכם ודאי כמו אהיה באת בש אהיה באת בש ודאי שמן תורק שמך כמו ד' אותיות שמך וכל השמות יוצאין משם הנכבד ב"ה וב"ש ספר המרכבה וספר מעשה בראשית וס' יצירה וס' שמות וס' הכבוד אין לכתוב בס' הזה וסודות חמשים שערי בינה ואלפא ביתא יהיה לך לעבדיך סוד ה' ליראיו ואת ישרים סודו הזהירנו הבורא ליחדו פעמים ה' אלקינו ה' אחד בקבלת הלב האמנתו ולא בשמיעת האוזן בכיון נקבלהו באלוה זה אלקינו ולהאמין שהוא אחד ויחוד שמו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים וגו' הוא קדמון וחי לעולמים ואין לו שותף והוא אחד ואין לדמותו אל דמות וצורה ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ומה דמות תערכו לו ומשמותיו ומשבחיו ומעשיו נוכל לידע כי אין כמוהו ב"ה וב"ש.
קדש עצמך במותר לך ובכל דבר וטוב לך כמו בפ' אלו טריפות (דף מ"ד) איזהו חכם הרואה טריפה לעצמו ובמס' יו"ט (כ"א ע"ב) בר"ג שמחמיר לעצמו ומקיל לאחרים ואמרי' בכל דוכתי אדם חשוב שאני וכן יפת תואר לא דברה תורה אלא כנגד היצר כדאמרינן בפ"א דקדושין (דף כ"א) ונענש דוד באבשלום כדאמרי' בסנהדרין (דף כ"א) אמאי לא דרשת סמוכין קדש עצמך במותר לך וזהו ויותר מהמה בני הזהר. אל תשבע שבועת אמת בויקרא רבה ר' יונה אמר אפי' על האמת וכן אוכלי טהרות כמו במס' חגיגה (דף י"ח) בגדי עם הארץ מדרס לפרושין בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה. ובמס' נדה (ל"ח ע"א) חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן כי מיום רביעי ואילך פן יולידו בשבת וכן ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה וכן ייחוד דפנויה שגזרו סנהדרין ובפ' בתרא דקדושין (דף ע"א) ובע"ז (דף ל"ו) וכן הרחק מפתח ביתה וכן בע"ז (דף כ') ונשמרתם מכל דבר רע שלא יסתכל אפי' בפנויה וכן בפ"ב דשחיטת חולין (דף ל"ז) גבי יחזקאל שלא אכל כל ימיו בשר כוס כוס מעולם אע"פ שמסוכנת מותרת וכן לא הרהרתי ביום אפי' על אשתי שלא אבא לידי קרי בלילה. בתנחומא ותצא דינה בת לאה שנו רבותי' לא תצא אשה בכבול לרשות הרבים אמרו אפי' בחול אינה יוצאה לרשות הרבים מפני שהעם מסתכלין בה שלא ניתן תכשיטין לאשה אלא להתקשט בתוך ביתה שאין נותנין פירצה לפני הכשר ברית כרתי לעיני וגו' על אחת כמה וכמה כל עיקר לא היה מסתכל באשת איש לכך כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה אמר רבי לוי זוכה לכהנים לובשים בגדי כהונה גדולה ועשית משבצות זהב ואמר בפ' ד' דנדרים (דף כ') כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה כדי שלא יתן עיניו באחרת אעפ"כ ישמש פנים כנגד פנים שהאשה נהנית בין שדי ילין ואהבת לרעך כמוך בפרק בתרא דמגילה (דף כ"ח) לא הקפדתי בתוך ביתי וכן לא השתנתי במקום שהתפללתי והרבה פרישות תני סיעות בני אדם המהלכין בדרך ופגעו בהם לסטים ואמרו תנו לנו א' או נהרוג כלכם יהרגו כלם ייחדו להם אחד ימסרו אותו ואל יהרגו כלם עולא בר קושר תבעתיה מלכתא ערק ואזל ללוד גבי ר"י בן לוי אתון ואוקפן מדינתא אמרין אי לא יהביתון לי נחרב מדינתא סלק רבי יהושע בן לוי ויהב להון הוה אליהו זכור לטוב מתגלי עלוי לא אתגלי עלוי צם כמה יומין ואתגלי עליה אמר למסורות אנא מתגלי א"ל ולא משנה עשיתי א"ל ולא משנת חסידים הרי חסיד יש לו להניח אף דבר המותר ר' אבא בר' זבינה הוה מחייט גבי חד ארמאי ברומי אייתי ליה נבילה אמר ליה אכול ואי לא קטלינא לך אמר ליה אי בעית מקטל קטול ירושלמי דנדרים פ' קונם ר' יונתן הוה ציים כל ערובות ריש שתא ר' אבא ציים כל ערובת שבת ר' זעירא אמר תלת מאוון צומין אית דאמר תשע מאוון לא חש על מגילת תענית לא ידע ואשם ונשא עונו ר' יוסי הגלילי אומר הרי הכתוב ענש את מי שאינו יודע על אחת כמה וכמה מי שבא לידו עסק עבירה וידע ואם כך ענש מי שבא לידו ספק עבירה על אחת כמה וכמה ישלם שכר מי שבא לידו ספק מצוה ר' מנחם בר' יוסי אומר הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מביא מעילה וחומש ומביא אשם בשתי סלעים צא וחשוב כמה פרוטות בשני סלעים קרוב לאלפים א"כ ענש הכתוב את השוגג על אחת כמה וכמה שהוא משלם שכר לעושי המצוה ר"י אומר אם בא נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים צא ולמד מאדם הראשון שלא נצטוה אלא על מצות לא תעשה שעה אחת ועבר עליה ראה כמה מיתות נקנסו עליו לו ולדורותיו ולדורי דורותיו עד סוף כל הדורות אם מדת הפורענות מועטת כך מדה טובה השב מן הפגולים ומן הנותרות והמתענה ביום הכפורים על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורי דורותיו עד סוף כל הדורות ר"ע אומר הרי הוא אומר על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת אם מתקיים עדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה אלא להביא את השלישי להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו אם כך ענש הכתוב את הנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה עאכ"ו שישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה רבי אומר הרי הוא או' ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים וגו' ואם הכתוב ענש למי שבא לו ספק נפש אמור מעתה המגבה את הצדקות והמפרנס את העניים והגומל חסדים עאכ"ו שתנתן לו נפשו ר' אלעזר בן עזריה אומר הרי הוא אומר כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה למען יברכך קבע הכתוב ברכה למי שבא לידו מצוה בלא יודע אמור מעתה סלע היתה צרורה לו בכנפיו ונפלה לו ומצאה עני הלך ונתפרנס בה הרי הכתוב קבע לו ברכה ר"ש אומר מי גם בכם ויסגור דלתים ולא תאירו מזבחי חנם שני דברים משמשין את הגוף ואין נמנעין לעשותן ואין נוטלין עליהן שכר ומה דברים שאין נוטלין שכר לא עשיתם עמי חנם. עאכ"ו דברים שנוטלין עליהם שכר. ביומא (ל"ט ע"א) והתקדשתם והייתם קדושים אם מקדש עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה.
<h2>דף מ:</h2>
שורש התורה להעמיק לדעת ולהשכיל. בתחלה ילמד להכיר את האותיות ואחר כך לחברם יחד היא נקראת תיבות ואח"כ הפסוק ואח"כ הפרשה ואח"כ המשנה ואח"כ התלמוד וקובץ על יד ירבה חנוך לנער על פי דרכו כדאמר' בכתובות ובקידושין (דף ל') טוב מלא כף נחת הלכ' אחת כדא' בויקרא רבה ואמרינן בספרא תזל כטל אמרתי כנוס דברי תורה כללין ופרטין ומוציאן כטיפין הללו של טל לא כטיפין גדולו' של מטר אלא כטיפין הללו של טל קטנו' ויש לו לדבר ליתן הפסק שיחזור בהן היטב כדאמרי' בריש תורת כהנים מה היו הפסקות משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין והלא דברי' ק"ו ומה אם מי ששמע מפי הקב"ה ומדבר ברוח הקדש צריך להבין בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין על אחת כמה וכמ' להדיוט הלמד מן ההדיוט ואמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ט') אינו דומה למי ששונה פרקו מאה פעמי' למאה ואחת ואמרינן בערובין בפ' כיצד מערבין (דף נ"ד) ר' פרידא הו(א)[ה] ליה חד תלמידא דהוה תני ליה ארבעה מאה זמנין ואמר בפ"ק דע"ז (דף י"ט) אמר רבא לעולם ילמד אדם ד"ת במקום שלבו חפץ שנא' כי אם בתורת ה' חפצו א"ר אין אד' לומ' תור' אלא מה שלבו חפץ כל העוס' בתור' הקב"ה עושה לו חפצו אמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ואח"כ יהגה ליגרס אינש אע"ג דלא ידע מאי קאמר ליגמ' איניש והדר ליסבר ובברכות בפ' הרואה (דף ס"ג) הסכת ושמע ישראל הס ואח"כ כתת אם נבלת בהתנשא בה תנשא ותנן בפאה ומייתי לה במס' שבת בפ' מפנין (דף קכ"ז) ות"ת כנגד כלם ובפ"א דקדושין (דף מ') נענו כלם ואמרו ת"ת גדול שהתלמו' מביא לידי מעשה ואמרי' בשלהי מס' מנחות (דף ק"י) ומייתי לה בפ"ק דברכות (דף ה') אחד המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. בספרי ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם מגיד שהמעשה תלוי בתלמוד ואין התלמוד תלוי במעשה השומע מפי קטן שבישראל כשומע מפי גדול והשומע מפי חכם כשומע מפי סנהדרין (כשומע) [והשומע] מפי משה כשומע מפי הקב"ה. בתד"א רבא אדם שואל ומשיב בישיבתו בבה"מ כדי שלא יבא לידי תנומה ישאל אדם את הפסוק אעפ"י שהכל משחקי' עליו יכניס עצמו בגופו של הלכה אעפ"י שאינו בקי כלו' בהלכה. אם נבלת בהתנשא בה תנשא אם זמות יד לפה הרוצה שיעמוד בתורה נותנים לו עמל ד"ת נפש עמל עמלה לו המלמד ד"ת ברבים לישראל לש"ש ואינו נושא פנים לעני ולעשיר אלא שמקראן כאחת ומשנה שמשננן כאחת ומתוך כך הקב"ה מרח' עליו ונותן בו חכמה ובינה דעה והשכל במס' מנחות (דף ל' וד' צ"ט) ישנה אדם לקיי' לא ימוש ס' התורה הזה מפיך. באבות דר' נתן ר"י בן פנחס כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות לא טעם טעמה של תורה וכל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעמה של יראת חטא. בספרי ולעבדו בכל לבבכם זו תלמוד וכן הוא או' לעבדה ולשמר' לעבדה זו תלמוד ולשמרה אלו מצות כל המצוה אשר אנכי מצוך למוד הלכות ואגדות כי לא על הלחם לבדו יחיה האד' זה מדרש כי על כל מוצא פי ה' אלו הלכות ואגדות ר"א בר צדוק אומר עשה דברים לשם פועלם דבר בהם בשמן. שמור ושמעת אם שמרת מעט סופך לשמור הרבה לשמור לעתיד לבא בערובין בפר' כיצד מעברין (דף נ"ד) אמר ר"א אם משים עצמו כענק לצואר שנראה ואינו נראה תלמודו מתקיים בידו א"נ כערוגה שהכל דשין אותה וכבשמים שהכל מתבשמי' בו א"נ משים לחיו כאבן זו שאינה נמחית וכמדבר הזה שהכל דשין בו וכתאנה כל זמן שממשמש בה מוצא בה תאנים וכדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא חלב כך דברי תורה כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה טעם ר' עקיבא או' מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו שנאמר ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ומניין שצריך להראות לו פנים שנ' ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אמר רב חסדא אין תורה נקנית אלא בסימנין. מן התורה שימה בפיהם סימנה בפניהם. מן הנביאים הציבי לך ציונים ציונין לתורה. מן הכתובים אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא עשה מודיעים לתורה לא בשמים היא לא תמצא תורה במי שמגביה עצמו או במי שמרחיב דעתו עליה כים ולא בסחרנים ולא בתגרים בפרקי אבות הוי שותה בצמא את דבריהם הפוך בה והפך בה סמא דכולא בה ומינה לא תזוע. בפ' א' דחגיגה (דף ג') בעלי אסופות אלו ת"ח שיושבין אסופות אסופות ועוסקי' בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין עשה אזנך כאפרכסת לשמוע דבריהן [כולם] נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן ופרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ב"ה, בקדושין בסופו (דף פ"ב) מניח אני כל אומניות שבעולם ועוסק בתורה שעומדין לאדם בבחרותו ובזקנותו בעוה"ז ובעוה"ב ובפ"א (דף ל') ישלש שנותיו ליומי שליש במקר' שליש במשנ' שליש בתלמו', בפ"א דחגיגה (דף ה') ואותי יום יום ידרושון כל העוסק בתו' אפי' יום א' בשנה מעל' עליו הכתוב כאלו עסק בה כל השנה כולה. בפ"א דקדושין (דף ל') אמר ר"י בן לוי כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר חורב והודע' לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה אמר ר"י אמר שמואל כגון ר' זבולון בן דן שלמדו אבי אביו מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות, כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו למדה לבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות רבה בר הונא לא טעים אומצא עד דמקרי ליה לינוקא מוספא, והיה מוסיף לו יותר.
ת"ר ושננתם שיהו ד"ת מחודדים בפיך שאם ישאלך אדם דבר הלכה אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד ויש לו ללמוד על מנת לעשותה כדאמרינן ביבמות פ' בית שמאי (דף ק"ט) ר' יוסי או' האומ' אין לו תורה אפי' תורה אין לו מאי טעמא אמר רב פפא אמר קרא ולמדת' ועשיתם כל שישנו בעשיי' ישנו בלמידה וכל שאינו בעשייה אינו בלמידה וכשלומד יש לישב באימה כדאמר בפ"ק דברכות (ד' כ"ב) והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב מה להלן באימה וביראה ברתת ובזיע אף כאן. בפ' במה מדליקין (ד' ל') ושבח אני את השמחה אין שכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה אמר ר"י אמר רב וכן הלכה ומקשה, ומשני התלמיד ישב באימ' וכן הרב כשמגיד ההלכה אבל קודם שיפתח יאמר הרב מילי דבדיחותא והדר יתיב באימתא. ואמרי' בפסיקת' אנכי ה' אלהיך אמר ר' חנינא בר פפא נראה להם הקב"ה בפנים זעומות למקר' כשאדם לומד את בנו תורה צריך ללמדו באימ' למקרא, פנים בינונים למשנה, פנים מסבירות לתלמוד פנים שוחקות אע"פ שאתם רואים הדמיונות אנכי ה' אלקיך א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו שנ' אלה תולדות אהרן ומשה ומזכיר בני אהרן וכל העוס' בתורה כאלו משים שלום בפמליא של מעלה ושל מטה ולכל העול' שנ' או יחזיק במעוזי יעש' שלום לי ומקרב הגאולה לאמר לציון עמי אתה בשלהי פרק לולב הגזול (ד' מ"ט) אר"א פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה זו תורה לשמה בפ' קמא דתענית (ד' ז') העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים ואין ד"ת מתקיימין ביחידי ואין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה אמר ר' הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכלם, ואמרינן בשלהי פ' לולב וערבה (ד' מ"ט) ובפ' בתר' דמועד קטן חמוקי ירכיך מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר ואין לו ליהנות מכבוד התורה, ק"ו מכלי שרת, אעפ"י שפטור מליתן מס, כדאמרי' בפ' קונם יין ובפ' א' דבבא בתרא (ד' ח'), ויהא משאו ומתנו באמונה, כדאמרינן ביומא (דף פ"ו) ואמרי' בשלהי פרק א' דמגילה גדול תלמוד תורה מבנין ב"ה ובשאלתות דרב אחאי משמע דמעש' דידיה גדול מתלמו' אחרי' מדרבי יוחנן מנח תפילין והדר אמר לו. ותנא לא המדרש הוא עיקר אלא המעשה ולאגמורי לאחרי' עדיף בשלהי פ"א דבבא קמא ואמרי' בפ' חלק (דף ק"ג) אמר רב ששת כל הלומד תורה בעוה"ז זוכה ללומדה לעוה"ב שנ' ומרוה גם הוא יורה.
<h2>דף עא:</h2>
שורש ענוה. מרחיק מן הכבוד כמשה רבינו ע"ה שאמר ונחנו מה בשלהי פרק כסוי הדם (דף פ"ט) גדול מה שנאמר במשה ממה שאמר באברהם שאמר ואנכי עפר ואפר ובמשה כתיב ונחנו מה לכת והאיש משה עניו מאד ובשילהי פ"ק דע"ז (דף כ') אמר ר"י בן לוי ענוה גדולה מכלם רוח ה' אלקים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים חסידים לא נאמר אלא ענוים, הא למדת שענוה גדולה מכולן בפסיקתא מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה שוליים לרגלה ראשית חכמה יראת ה' עקב ענוה יראת ה' ענוה לשון כניעה ושפלות ותדבר מרים ואהרן במשה והאיש משה עניו ושתק והיה כנוע בלבו כמו לענות מפני הכנעה היא הענוה נבזה בעיניו וצנוע ואת דכא ושפל רוח ורוח נשבר ונדכה ורך לב ונכה רוח כשמספרים בגנותו יודה לבורא על אשר נודע לעולם מעט מחרפתו לייסרו ולהוכיחו כדי שישוב ואם מטיב לו הבורא ישפיל בעיניו מיראתו שלא תהיה לנקמה ממנו ומכשול ואם יהיה עשיר ישלם חובת הבורא ממנו כי אינו יודע מתי יכלה הממון ולא יתגאה ואם יעסוק בעבודת הבורא במ"ט יהיה נכנע וידמה לו מעט מה שהוא חייב לו וימחול למי שדבר רעות ממנו ותדבר מרים ואהרן במשה והאיש משה עניו מאד שמחל להם מיד ויניח הגבהות כאהרן כ"ג ונביא וכתיב והרים את הדשן להשפיל עצמו ולהסיר גבהותו על גודל מעלתו כדכתיב ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ולכבוד הבורא יקום מן הרשעים להכרית מעיר ה' כל פועלי און ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ויציל עשוק מי עושקו ויהי דוד עושה משפט ויצוה לעשות הטוב והישר ויתחבר עמהם חבר אני לכל אשר יראוך ויזהר מן הרע שיש בידו ובלשונו ויתודה, חטאתי אודיעך אלמדה פושעים דרכיך וינקום כפי היכולת לבער הרעים ויעמד פנחס ויפלל ותעצר המגפה ותחשב לו צדקה לדור ודור עד עולם ויהיו דברים מועטים וקול נמוך ומעט שחוק ומעט שבועת השם על האמת ולא יעבור על לשונו כזב ולא ישב בסוד משחקים ואעלז מפני ידך בדד ישבתי כי זעם מלאתני וכשקורא בתורה ובנביאים ובכתובים ובתלמוד וראה הגמול והעונש ויודע כי עצמו מעשיו יכנע וישפיל עצמו וירך לבבו ויירא מעונש הדבר וישוב כמו יאשיהו אשר קרע את בגדיו והשיב לו הקב"ה יען רך לבבך ותכנע מפני הכניעה היא ענוה מושל במעשיו וברוחו כשמבזין אותו והיכולת בידו להנקם ומענוה ושפלות שותק וסובל ואם יקרהו מקרה ופגעים בו או בממונו או בבניו או בקרוביו יצדיק הדין יסגור פיו מלדבר ולבו מלהרהר כמו וידום אהרן ואם ישבחוהו בני אדם יאמר אל תשבחוני כי פשעי אני אדע ואם ילמוד כל היום וישבח בוראו ויגבה לו בזה ובמצותיו יכנע שמא חטאתי ויאמר לי כי תבאו ליראות פני מי בקש זאת מידכם מה לך לספר חקי ואם נתחייב כנגד חבירו יודה לו כמו צדקה ממני ואם ספר עליו שקר לא יכלימנו ולא יכעוס עליו, ואם הוא עשיר וגאה ומכובד צריך להכניעו ולהשפיל רוחו אז ישבחנו הבורא כמו המכסה אני מאברהם לפי שאמר ואנכי עפר ואפר וכן משה ונחנו מה וכן דוד אמר ואנכי תולעת ולא איש כי אין ראוי לעבד להגביה רוחו כנגד אדונו אם אדונים אני איה מוראי כי אין טובה כמו הכניעה לפני אדונו שובי אל גבירתך ותתעני תחת ידיה ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם וכשאתה מתפלל הכנע לבך והשפל רוחך וחשוב עונותיך וכוין בתפלתך בדמע לבך ויכונו מחשבותיך על מה שאתה מוציא מפיך ואל תמהר וכוין דעתך פן תכזב בתפלתך כשתהרהר מחשבות אחרות ותאמר לבסוף יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי ואמרו רבותינו לעולם ימוד אדם את עצמו אם יכול להתפלל יתפלל ואם לאו אל יתפלל וכתיב שויתי ה' לנגדי תמיד לכן בג' ברכות ראשונות ובג' ברכות אחרונות ובחיתום כל ברכה ברוך אתה ה' צריך כיון הלב בדעת שלימה ובהכנעת הלב ורוח ואלמדך הכנעה והשפל איך תשוב לפני אביך שבשמים ותתחרט ממעשיך ותהיה בוש ממעשיך איך תשוב לו הנפש כאשר נתנה לך אילו הוכנעה והושפלה לשמים יבכה בדמע לבבו ובדמע עיניו על חטאיו כמו שאמר דוד הוקם על הקים עולה של תשובה אמר אל דמעתי אל תחרש ויתחרט ויקרע סגור לבו קרעו לבבכם ואל בגדכם ושובו ויתודה על מנת לעזוב ומודה ועוזב ירוחם ויעזוב דרכו והרהוריו יעזוב רשע דרכו וגו' ויפשפש במעשיו נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה וידאג ויתאנח ואנחתו לפניו תבא ויכנע לבו הראית כי נכנע וישנה מלבושיו ויתאבל ויתאונן על חטאיו ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו ויודיע לנפשו ויתבייש אלקי בושתי ונכלמתי ויעזוב חטאתו אף ספק איסור ולא ידע ואשם ונשא עונו על זה ידוו כל הדווים ויורה לכל איך ישובו אלמדה פושעים דרכיך מי יודע ישוב ונחם האלקים ויוכיח יצרו מלחטוא עוד ויחשוב במה חטא ויעמוד מעתה מהכנעתו ובהשפלתו ובתשובתו ויחשוב יום מיתתו וכאשר תצא רוחו ישוב למי שנתנה ומי מכלכל יום בואו לכן ימנע מלחטא וישוב אם און בידך הרחיקהו ויחשוב איך פעלתי און למי שעשה לי כל הטובות הלה' תגמלו זאת האותי לא תיראו נאם ה' ויבקש מחילה אולי יש תקוה וימחה העון ויעביר הפשע ואל ימשוך עוד העון אליו הוי מושכי העון בחבלי השוא אם עבר ולא קיים עשה של תפילין ולולב וציצית ישוב ויקיים מעתה אז שובו אלי ואשובה אליכם עבר לאו שאין בו כרת ועשה תשובה שלימה ונכלם ולא יחטא עוד ויכנע לבו וישפיל ויבקש מחילה אז יענהו ואם יתגאה ויגבה לבו וישמח שישבחוהו ומניח ההכנעה קשה לו מכל אך אם ישוב ויכנע לבו ולא יחטא עוד אז יש שכר לפעולתו, ואם יש בידו עבירות מיתות ב"ד או כריתות וישוב בכל כוחו וינוסה ולא יחטא ומבקש מחילה בכל כיוון ומקבל יסורין ושמח בהן אז יום המיתה מכפרת עם הכפורים והתשובה, אם גזל ישוב ויבקש מחילה מהנגזל וישלם לו הגזילה אשר גזל וכל חי יתן אל לבו ענוה והשפלה והכנעה והתשובה ויקרא לאלקיו בחזקה אז קרוב ה' לכל קוראיו וגו' כי קרוב אליך הדבר מאד ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת וגו' דרשו ה' בהמצאו טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך טעמו וראו כי טוב ה' דע אלקי אביך ועבדהו וידעת היום והשבת אל לבבך וגו' על כן מאד מאד הוי שפל רוח להכנע לו ותהיה עניו טרם יאסוף רוחך אליו ויראו פנקסי מעשיך וגמולך ישוב בראשך על כן עשה זאת בני והנצל עזוב הגאוה ותפוס הענוה עזוב הגדלות ותפוס השפלות עזוב הרעה ותפוס ההכנעה יהיו בעיניך מעט חובים כעונות מרובים יעזוב אמריו ודבור דבריו והרהורים במגוריו ויזכור בורו בארו ויוצרו ויעזוב מעלו ויקרע מעילו ויסיר גודלו ויתפלל לו לכפר חטאו ולא ישוב לקיאו אם ישוב בתשובה יכפר חובה ויעבדנו באהבה יזכה לרוב טובה על כן בשר ודם בעפר יסודך והרוח תשוב למי שנתנה הדבק באהבת יוצרך טרם כביית נרך תסיר התאוה ודבק בענוה ענוה שאינו משיב למחרפיו ותדבר מרים ואהרן במשה הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר והאיש משה ענו מאד שלא ענה כלום בשלהי פרק כסוי הדם (דף פ"ט) שבולם פיו בשעת מריבה ובקדושין בפ' בת' (דף ע"א) שתיקותא דבבל היינו יחסותא ובפ' קמא די"ט (דף כ') מה זו סמיכה כשכש לו בזנבה ובפ' א' דשבת (דף י"ז) ישב הלל כפוף לפני שמאי וזכה הלכה כבית הלל בפרק א' דערובין (דף י"ג) שהיו שונין דברי בית שמאי קודם בית הלל ובפ' במה מדליקין (דף ל"א) ענותנותו של הלל וכן גדעון ויריבו אתו בחזקה ויאמר אליהם מה עשיתי אז רפתה רוחם מעליו בדברו את הדבר ודוד לא הלכתי בגדולות ולא רמו עיני כגמול עלי אמו תשימני לראש גוים כתר חכמה ענוה עקב ענוה יראת ה' אין מעלה כתוקף ענוה לשם שמים זוכה לארבעה עקב ענוה יראת ה' עושר וכבוד וחיים איזהו בן העה"ב עניו ושפל ברך וכת' יפאר ענוים בישועה בקשו ענוה אולי יש תקוה ובשלהי פ' כסוי הדם (דף פ"ט) בזכות הענוה העולם עומד שנחשב כאין ונחנו מה תולה ארץ על בלי מה.
<h2>דף פא:</h2>
שורש זכיות ערום ביראה. במה יזכה נער את ארחו לעולם יהא אדם ערום ביראה תחלת חכמה יראת ה' יחשוב כל הירא את השם, אדם שבוער יצרו בעבירה כמה תחבולות חושב עד שיעשה מה שיתאוה או ניאוף או גניבה או כל עבירה למצא תאות נפשו לפי שעה ומוסר נפשו בסכנה כ"ש שתחשוב ביראת ה' כל היום איך תעשה רצון הבורא וחשקו ותתאפק מלבך הבוער ומן יצרך הכופה וטורדך מן העולם אם היו גוים באים עליך להפרידך מתורת יראתך היותך נהרג כי עליך הורגנו כל היום וכמה נתייסרו בשעת השמד כך כשיפול מדוה יצ"ה עליך שתנצחהו לכבוד בוראך כי קשה הוא להרפא ממנו יותר מכל חולי קשה לכן אם תנצחהו יש לך קבול שכר מרובה לפום צערא אגרא כי מדה גדולה היא המנצח יצרו הערל ועוסק בתורה ובמצות חכמת אדם תאיר פניו ומשוך חכמתך ליראתך יראת היא החכמה הזהר תמיד בכל מעשיך ובכל עניניך לעבדהו בכל דרכיך דעהו בכל עת יהיו בגדיך לבנים חסום תאות הנפש מנע תענוגי יצרך מאוס הנאת העולם השוא ותתענג בעוה"ב עשות מצות ולמאוס ברע.
בני שמע למצות אביך שבשמים אהוב ההשפלה ואל תחמוד גדולה בטח במי שבראך תמות באהבתו וביראתו ובתורתו כן תעשה כשיצרך מתגבר עליך לעשות כנגד המלך הכבוד ואמרת בלבבך אם הייתי בשעת השמד היה לי לקבל יסורין באומות עבור י"י על כן עלמות אהבוך, כ"ש זה היצר אשר בקש להדיחני מדרך הטובה להביא אותי במשפט לפני כל באי עולם אשובה לי מחטוא למי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה רב טוב לבית ישראל אשר צפון ליראיו ואם חטאתי לא אוסיף עוד אודה על פשעי אכוף את יצרי המחטיא אותי אכפוף אלמוד יראתו על פני לבלתי אחטא עוד ואשובה בתשובה וחשוב אותיות אלו "ח"ט "יוד "כף "למד אם פגע בך חט חוטא ומחטיא "יוד יצרך כף כוף לבך וכן בלמ"ד כתיב לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם חשוב כי כל סאון סואן כף בכף מאזנים אז תבין יראת ה' אם על עבירה קלה רודף לבך לעשות' ואתה כופף יצרך מלעשותה תקבל שכר גדול ממניעת העבירה מעבירה חמורה שלא חטאת ולא גבר היצר לחטא כי ה' יראה ללבב כי הפרעון והגמול כף מעויינת בוחן כליות ולב לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו לכך אמרו שאינך יודע מתן שכרן של מצות כי כל מצוה ומצוה כנגד היצר כי לעוה"ב אינם הולכים אלא לפי יצר המחשבות מודה ועוזב ירוחם כף כף טוב לאדם לכוף את יצרו מק' מצות שאין יצרו מתקיפו ודוחקו עליהם שהרי אין גמול שכר על המצות שיעשו לע"ל כי אין יצ"ה לעתיד. במד' קהלת עד אשר לא יבאו ימי הרעה אלו ימי הגאולה כי אין זכות לימות המשיח נחשב והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימות המשיח שאין בהם זכות ותשובה על כן למוד ליראה את השם הנכבד והנורא בעוד יצרך רשף ושורף עליך כוף אותו וקבל שכר לפני יוצרך אשרי איש ירא ה' כשהוא איש בבחרותו ואם לא זכית בבחרותך שוב למקום בזקנותך ואשרי זקנותך שכפרה על בחורותך ועשה בעוד נפשך בתוך נדן גופך הטמא ונצור עצמך מלחטוא עוד ותן י"ש בלבבך כל היום ותטיב באחריתך שלא לעבור דבריו ולקיים מצותיו ולעשות גדרים מי שהוא י"ש יהא ערום מלחטוא במצות לא תעשה ולשמור מצות עשה זהו סוף דבר הכל נשמע כבר הוריתיך מה לעשות את האלהים ירא שלא תחטא במצות לא תעשה ואת מצותיו שמור במצות עשה ועוד ירא מלחטא בסתר שמור המצות בגלוי ירא אפי' בפחות משוה פרוטה שאין ב"ד יכולין לדון עליהן וכגון בושת שאינו בפירוש ואונאת דברים. מצותיו שמור קלה וחמורה ירא דברים שבינו ובין הבריות ואת מצותיו בינו ובין בוראו שמור שבת וניאוף ירא מלעשות אפי' במה שאתה מושל בו. אם אמאס במשפט עבדי ואמתי בריבם עמדי אם הניפותי על יתום ידי כי אראה בשער עזרתי נתתי לבבי בקרב ביתי ליזהר באונאת אשתי כמו בבבא מציעא בפ' הזהב (דף נ"ט) ירא בנסיונות שמתגבר על האדם רשף עבירה ניאוף או ממזונות בליעה.
מצותיו שמור כמו אתרוג באלף זוז כי זה כל האדם ישים תדיר החי אל לבו ראש האמנה יראת אלקים אעפ"י שדרך רשעים צלחה אל תקנא בעושי עולה כי אם ביראת ה' כל היום אעפ"י שאין נפלאותיו נכרות עם ישראל ועם הצדיקים כי העכו"ם מזלם מתגדל כציץ השדה וכעשב עולה מ"מ הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל אשר צונו אעפ"כ אם אמרתי אספרה כמו אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני שמור מצותיו ליראה אותו ולדבקה בו עשה אזנים לתורה כי אם שמור תשמרון תעשה גדרים פן תבוא לעבור כמו ערובי חצרות פן תבוא להוציא מרשות לרשות וכן שניות לעריות בפ"ב דיבמות (דף כ"א) הרחק מפתח ביתה ומלראות אפי' נשים אם תראה בבגדיה תראה ביופי קירון פניה תראה בהוד יופיה תראה בבליטת דדיה תראה כלפי התורף זהו ונשמרת מכל דבר רע בשילהי פ"א דע"ז (דף כ') לבסוף תעבור על לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם לבסוף תתיחד ובשילהי קדושין (דף פ"א) לא תתייחד עם כל עריות אפי' עם בהמה לבסוף תשתמש בה לבסוף קשתך ננערת וכן לגבי ממונות תירא מלחטוא במחשבותיך פן תעשה בסתר ועין רואה הכל אל תחטא בספק פן תחטא בודאי השפל עצמך כדוד מי אנכי תהיה עניו ושפל רוח שוב יום אחד לפני מיתתך כי המות בא פתאום אל תאחר מלשוב היום כי לא תדע מה ילד יום. בנדרים (דף כ') אל תשתה בכוסך ותתן עיניך בכוס אחר אם נפתה לבך על אשה לסוף על פתח רעך ארבת כי היא זמה וה"וא עון פלילי היא זמה הו"א קרי והוא עון וה"יא כתיב הוא על אשה אחרת הרהורו והיא על איש אחר תחת אישה תקח זרים כיס אחד יהיה לכולנו כי יתן בכוס עינו ראה משלמה הרהור התאו' התעה גדולי החכמה מורה התיר' אחטא ואשוב. אם יגבה לבך לענות עזות חשוב כי המות נוצר ותהיה רד ולא ירד עמך כבודך ותעזוב לאחרים חילך וכל עושרך תשנה פניך לירקון אוהביך ימהרו קבורתך ותסגר בקבר והתולעים ירוצו בגופך ונשמתך תברח אנה ואנה ומעשיך יגלה לפני הכל בני אל תראה בנשים כי היופי יפתוך והחשק יתעך ואל תדבר כנגד לץ ומי שאין לו בושת ואינו ירא השם ואל תתחבר עמו אם אשתך נדה אל תהרהר אחריה אל תדבר עמה יותר מדאי דברי תפלות פן תחבקנה פן תראה כנגד התורף פן תגיע בצינור. אין עושר כבריאות אין נעימות כלב טוב אם יעשה לך אדם דבר אל תנקום כי עונותיך עושים כי ה' אמר לו קלל אם יש לך ממון ובריאות כל אשר תוכל לעשות בכחך טוב עשה כי המות ימנעך עבוד עוד בוראך כי המות יפריד וימנע תחת אשר לא עבדת אבדת על כן סור מרע ועשה טוב כי יש שכר לפעולתך ותנוח נפשך.
<h2>דף פב:</h2>
שורש התורה להעמיק לדעת ולהשכיל. בתחלה ילמד להכיר את האותיות ואחר כך לחברם יחד היא נקראת תיבות ואח"כ הפסוק ואח"כ הפרשה ואח"כ המשנה ואח"כ התלמוד וקובץ על יד ירבה חנוך לנער על פי דרכו כדאמר' בכתובות ובקידושין (דף ל') טוב מלא כף נחת הלכ' אחת כדא' בויקרא רבה ואמרינן בספרא תזל כטל אמרתי כנוס דברי תורה כללין ופרטין ומוציאן כטיפין הללו של טל לא כטיפין גדולו' של מטר אלא כטיפין הללו של טל קטנו' ויש לו לדבר ליתן הפסק שיחזור בהן היטב כדאמרי' בריש תורת כהנים מה היו הפסקות משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין והלא דברי' ק"ו ומה אם מי ששמע מפי הקב"ה ומדבר ברוח הקדש צריך להבין בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין על אחת כמה וכמ' להדיוט הלמד מן ההדיוט ואמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ט') אינו דומה למי ששונה פרקו מאה פעמי' למאה ואחת ואמרינן בערובין בפ' כיצד מערבין (דף נ"ד) ר' פרידא הו(א)[ה] ליה חד תלמידא דהוה תני ליה ארבעה מאה זמנין ואמר בפ"ק דע"ז (דף י"ט) אמר רבא לעולם ילמד אדם ד"ת במקום שלבו חפץ שנא' כי אם בתורת ה' חפצו א"ר אין אד' לומ' תור' אלא מה שלבו חפץ כל העוס' בתור' הקב"ה עושה לו חפצו אמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ואח"כ יהגה ליגרס אינש אע"ג דלא ידע מאי קאמר ליגמ' איניש והדר ליסבר ובברכות בפ' הרואה (דף ס"ג) הסכת ושמע ישראל הס ואח"כ כתת אם נבלת בהתנשא בה תנשא ותנן בפאה ומייתי לה במס' שבת בפ' מפנין (דף קכ"ז) ות"ת כנגד כלם ובפ"א דקדושין (דף מ') נענו כלם ואמרו ת"ת גדול שהתלמו' מביא לידי מעשה ואמרי' בשלהי מס' מנחות (דף ק"י) ומייתי לה בפ"ק דברכות (דף ה') אחד המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. בספרי ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם מגיד שהמעשה תלוי בתלמוד ואין התלמוד תלוי במעשה השומע מפי קטן שבישראל כשומע מפי גדול והשומע מפי חכם כשומע מפי סנהדרין (כשומע) [והשומע] מפי משה כשומע מפי הקב"ה. בתד"א רבא אדם שואל ומשיב בישיבתו בבה"מ כדי שלא יבא לידי תנומה ישאל אדם את הפסוק אעפ"י שהכל משחקי' עליו יכניס עצמו בגופו של הלכה אעפ"י שאינו בקי כלו' בהלכה. אם נבלת בהתנשא בה תנשא אם זמות יד לפה הרוצה שיעמוד בתורה נותנים לו עמל ד"ת נפש עמל עמלה לו המלמד ד"ת ברבים לישראל לש"ש ואינו נושא פנים לעני ולעשיר אלא שמקראן כאחת ומשנה שמשננן כאחת ומתוך כך הקב"ה מרח' עליו ונותן בו חכמה ובינה דעה והשכל במס' מנחות (דף ל' וד' צ"ט) ישנה אדם לקיי' לא ימוש ס' התורה הזה מפיך. באבות דר' נתן ר"י בן פנחס כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות לא טעם טעמה של תורה וכל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעמה של יראת חטא. בספרי ולעבדו בכל לבבכם זו תלמוד וכן הוא או' לעבדה ולשמר' לעבדה זו תלמוד ולשמרה אלו מצות כל המצוה אשר אנכי מצוך למוד הלכות ואגדות כי לא על הלחם לבדו יחיה האד' זה מדרש כי על כל מוצא פי ה' אלו הלכות ואגדות ר"א בר צדוק אומר עשה דברים לשם פועלם דבר בהם בשמן. שמור ושמעת אם שמרת מעט סופך לשמור הרבה לשמור לעתיד לבא בערובין בפר' כיצד מעברין (דף נ"ד) אמר ר"א אם משים עצמו כענק לצואר שנראה ואינו נראה תלמודו מתקיים בידו א"נ כערוגה שהכל דשין אותה וכבשמים שהכל מתבשמי' בו א"נ משים לחיו כאבן זו שאינה נמחית וכמדבר הזה שהכל דשין בו וכתאנה כל זמן שממשמש בה מוצא בה תאנים וכדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא חלב כך דברי תורה כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה טעם ר' עקיבא או' מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו שנאמר ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ומניין שצריך להראות לו פנים שנ' ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אמר רב חסדא אין תורה נקנית אלא בסימנין. מן התורה שימה בפיהם סימנה בפניהם. מן הנביאים הציבי לך ציונים ציונין לתורה. מן הכתובים אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא עשה מודיעים לתורה לא בשמים היא לא תמצא תורה במי שמגביה עצמו או במי שמרחיב דעתו עליה כים ולא בסחרנים ולא בתגרים בפרקי אבות הוי שותה בצמא את דבריהם הפוך בה והפך בה סמא דכולא בה ומינה לא תזוע. בפ' א' דחגיגה (דף ג') בעלי אסופות אלו ת"ח שיושבין אסופות אסופות ועוסקי' בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין עשה אזנך כאפרכסת לשמוע דבריהן [כולם] נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן ופרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ב"ה, בקדושין בסופו (דף פ"ב) מניח אני כל אומניות שבעולם ועוסק בתורה שעומדין לאדם בבחרותו ובזקנותו בעוה"ז ובעוה"ב ובפ"א (דף ל') ישלש שנותיו ליומי שליש במקר' שליש במשנ' שליש בתלמו', בפ"א דחגיגה (דף ה') ואותי יום יום ידרושון כל העוסק בתו' אפי' יום א' בשנה מעל' עליו הכתוב כאלו עסק בה כל השנה כולה. בפ"א דקדושין (דף ל') אמר ר"י בן לוי כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר חורב והודע' לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה אמר ר"י אמר שמואל כגון ר' זבולון בן דן שלמדו אבי אביו מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות, כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו למדה לבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות רבה בר הונא לא טעים אומצא עד דמקרי ליה לינוקא מוספא, והיה מוסיף לו יותר.
ת"ר ושננתם שיהו ד"ת מחודדים בפיך שאם ישאלך אדם דבר הלכה אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד ויש לו ללמוד על מנת לעשותה כדאמרינן ביבמות פ' בית שמאי (דף ק"ט) ר' יוסי או' האומ' אין לו תורה אפי' תורה אין לו מאי טעמא אמר רב פפא אמר קרא ולמדת' ועשיתם כל שישנו בעשיי' ישנו בלמידה וכל שאינו בעשייה אינו בלמידה וכשלומד יש לישב באימה כדאמר בפ"ק דברכות (ד' כ"ב) והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב מה להלן באימה וביראה ברתת ובזיע אף כאן. בפ' במה מדליקין (ד' ל') ושבח אני את השמחה אין שכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה אמר ר"י אמר רב וכן הלכה ומקשה, ומשני התלמיד ישב באימ' וכן הרב כשמגיד ההלכה אבל קודם שיפתח יאמר הרב מילי דבדיחותא והדר יתיב באימתא. ואמרי' בפסיקת' אנכי ה' אלהיך אמר ר' חנינא בר פפא נראה להם הקב"ה בפנים זעומות למקר' כשאדם לומד את בנו תורה צריך ללמדו באימ' למקרא, פנים בינונים למשנה, פנים מסבירות לתלמוד פנים שוחקות אע"פ שאתם רואים הדמיונות אנכי ה' אלקיך א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו שנ' אלה תולדות אהרן ומשה ומזכיר בני אהרן וכל העוס' בתורה כאלו משים שלום בפמליא של מעלה ושל מטה ולכל העול' שנ' או יחזיק במעוזי יעש' שלום לי ומקרב הגאולה לאמר לציון עמי אתה בשלהי פרק לולב הגזול (ד' מ"ט) אר"א פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה זו תורה לשמה בפ' קמא דתענית (ד' ז') העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים ואין ד"ת מתקיימין ביחידי ואין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה אמר ר' הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכלם, ואמרינן בשלהי פ' לולב וערבה (ד' מ"ט) ובפ' בתר' דמועד קטן חמוקי ירכיך מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר ואין לו ליהנות מכבוד התורה, ק"ו מכלי שרת, אעפ"י שפטור מליתן מס, כדאמרי' בפ' קונם יין ובפ' א' דבבא בתרא (ד' ח'), ויהא משאו ומתנו באמונה, כדאמרינן ביומא (דף פ"ו) ואמרי' בשלהי פרק א' דמגילה גדול תלמוד תורה מבנין ב"ה ובשאלתות דרב אחאי משמע דמעש' דידיה גדול מתלמו' אחרי' מדרבי יוחנן מנח תפילין והדר אמר לו. ותנא לא המדרש הוא עיקר אלא המעשה ולאגמורי לאחרי' עדיף בשלהי פ"א דבבא קמא ואמרי' בפ' חלק (דף ק"ג) אמר רב ששת כל הלומד תורה בעוה"ז זוכה ללומדה לעוה"ב שנ' ומרוה גם הוא יורה.
